ביערות בדרום גרמניה לאורך גדות הריין נמצא שטח מלא גבעות בשם "אופל" או "אובל". לפני מספר מאות אחרי מלחמת שלושים השנים באירופה החיילים שהשתחררו עסקו שם בחקלאות. במהרה לחקלאים החדשים החלו לקרוא אופלים.

מלך הכובעים והאופניים – אדם אופל.

אדם בשם טונגז אופל החליט שלחפור באדמה – לא עיסוק גברי המתאים לבנו ושלח אותו ללמוד. הבן גדל והפך ליצרן. הוא ייצר כובעים לתושבי העיר הקטנה רוסלהיים, דבר שעבודו בנה בה מפעל מיוחד. בשנת 1837, ב-9 במאי במשפחתו נולד בן לו קראו אדם. כשהגיע הזמן, אדם נשלח לצרפת, שם פגש בהישג האחרון של הטכנולוגיה – מכונת התפירה.

כשחזר לביתו בשנת 1862 אדם אופל התאים את מכונת התפירה לייצור כובעים וייסד את חברת אופל, שבה החל בייצור מכונות לייצור כובעים. חברה זו הפכה ליצרן הכובעים הגדול בגרמניה.

בשנת 1884 במיצג בצרפת אדם נפגש לראשונה עם האופניים ומיד העלה רעיון חדש – ייצור אופניים. חמשת בניו של אדם מילדותם עזרו לאביהם במפעל ובזמנם החופשי השתעשעו בנסיעה מסביב לבית באופניים. דווקא הם הפכו את האופניים לספורט פופולארי בגרמניה והפכו לאלופים הראשונים. הודות להישגי האחים חברת האופניים אופל הפכה במהרה למוכרת בכל אירופה.

האופלים היו הראשונים שהציעו להשתמש בצמיגים חדשים באופניים – צמיגים עם מילוי אוויר בתכנונו של דנלופ האנגלי בשנת 1980. החברה ייצרה 2000 יחידות אופניים בשנה והייתה מלבד זאת היצרן הגדול ביותר של מכונות התפירה והאופניים בגרמניה עד למותו של אדם אופל ב-8 בספטמבר שנת 1895. אדם אופל נפטר בגיל 58 והשאיר את המפעל המכונן לבניו.

כאלופים למרוצי אופניים האחים אופל הוזמנו בשנת 1897 למיצג הרכב בברלין היכן שהם בפעם הראשונה ראו את העגלות הנעות מעצמן והחליטו על יוזמה חדשה – ייצור אופניים.

האחים אופל על העגלה הממונעת האישית שלהם "לוצמאן אופל".

את פעולתם בתחום המכוניוצ שני האחים אופל – קארל ווילהלם החלו מקניית מפעל לוצמאן בשנת 1898 שעליה לפי רשיון החלו להרכיב את המכונית הראשונה שלהם – העגלה הממונעת במבנה לוצמאן. המכונית הראשונה הורכבה בשנת 1899. מרגע זה מתחילה ההיסטוריה של רכבי אופל.

השנים 1899-1928. השלב הראשון של ייצור רכב חברת אופל
הלוצמאן אופל הראשון בשנת 1899 היה בעל מנוע הממוקם באופן מאוזן מתחת למושב, מנוע אותו היה צריך להתחיל ידנית. בכדי לעשות זאצ היה צריך לסובב זרוע גדולה – שום אמצעים אחרים להפעלת המנוע לא היו בנמצא. המבנה היה "נא" מאוד, נמכר גרוע ואת הגרעון היה צריך לסגור על חשבון הרווחים מהאופניים ומכונות התפירה. במהרה הוחלט להפסיק את ייצור העגלות של לוצמאן.

אך חוסר המזל הראשוני לא עצר את האחים אופל. בשנת 1900 קארל וילהלם ופריץ מביאים מפריז הסכם עם מפעל הרכב הצרפתי Darrak. ובשנת 1902 בשוק הגרמני מופיע האופל דאראק שהורכב כולו בגרמניה. עסקי החברה החלו להניב רווחים והאחים ניגשו לייצור דגמים משלהם. בשנת 1906 נגמר החוזה עם הצרפתים אך לזמן זה אופל כבר תפס את עמדתו ביציבות ולא היה זקוק לעזרה חיצונית.

באותן שנים אופל היה מפורסם לא רק בהישגי הייצור או הכלכלה אלא הרבה יותר בנלהבות שבה החברה השתתפה בתחרויות ספורטיביות. הניצחון בשנת 1907 במרוץ לפרס הקייזר וילהלם שיפר משמעותית את מעמד המפעל. בייצור הרכבים המעודנים של שנת 1908 השתמשו בפרטי המבנה של המכונית הזוכה במרוץ בשנת 1907. אך בעיקר הדגמים שלפני המלחמה של אופל, למרות כל השיפורים התמידיים, היו רכבים בינוניים שנעשו בצורה טובה, אך בלי שום טיעון למקום גבוה יותר.

בשנות מלחמת העולם הראשונה החברה ייצרה משאיות לצבא. אך המהנדסים לא בזבזו זמן לשווא. בשנת 1920 פותחו מספר גרסאות של הדגם החדש של אופל, אך האינפלאציה מנעה מלהגשים תוכניות אלו. הוחלט לנקוט במידות קיצוניות על מנת לצאת מהמשבר.

קבוצת המהנדסים המובילים של החברה ובראשם וילהלם אופל עברו אל מעבר לאוקיינוס – לקבל מעט מניסיון הייצור ההמוני של הרכב  בארה"ב. כשחזרו הביתה הם התחילו ליישם את הרעיונות האמריקנים בקדחתנות. בתקופה שבין השנים 1923 ו-1924 המפעל הישן השתנה: כל המכונות עם ממסר עליון הוחלפו בציוד מודרני שהונע על-ידי חשמל. החידוש הגדול ביותר היה פס ההרכבה הראשון והיחיד בגרמניה באותו הזמן.

הדגמים שהתיישנו ירדו מהייצור. את כל תקוותיה חברת אופל תלתה כעת במכונית דו-מושבית, דומה מאוד לזו שלפני שנתיים יצרה חברת סיטרואן. הדימיון היה כל-כך בולט שהצרפתים תבעו את זכויותיהם בבית משפט. אופל הפסיד בהליך והיה מוכרח לשנות את פני המכונית הדגם נקרא "PS 4/12" אך ברגע שהוא הופיע במכירות, השם המקורי השתכח. כל הרכבים שירדו מהפס נצבעו בצבע ירוק בוהק ועסיסי דבר שעליו היה צריך לשלם – המכונית זכתה לכינוי Laubforsch ("צפרדעון"). לשנת 1927 ייצור ה"צפרדעונים" הגיע ל-39000 יחידות. 8000 פועלים יכלו לייצר עד 250 כלי רכב ביום.

על מבחר הצבעים המצומצם, ויותר נכון – על הצביעה בצבע ירוק בלבד האופל נקרא "צפרדעון".

השנים 1927-1938. חברת Adam Opel AG הופכת לאגף החברה General Motors
הצלחת החברה הגרמנית שייצרה רכבים קלים מסיווג המוני משכה את תשומת הלב של נשיא התאגיד האמריקני לייצוא בתאגיד ג'נרל מוטורס – ג'יימס מ. מוני. באותן שנים מפעל אופל שהיה המוביל בין יצרני הרכב הגרמנים היה במצב די מסובך: חברות הרכב הגרמניות נסוגו בפני המתקפה של המכוניות המיובאות, בעיקר מאמריקה. את המצב לא שיפרו אפילו תוצאות השיא שהציב פריץ אופל במסלול AVUS על מכוניות המרוץ I-RAK ו-II-RAK עם מנועי הסילון.

מכונית הטיל הראשונה בעולם עם מנוע הסילון I-RAK התחילה את הופעתה ב-11 במרץ שנצ 1928. ההתחלה לא הייתה מוצלחת ואחרי חודשיים במסלול המרוצים בברלין, AVUS, התרחשה נסיעת הבכורה של בוליד אחר – ה-II-RAK. המכונית הגיעה למהירות פנטסטית לאותו הזמן – 238 קמ"ש. המכונית הזו הקדימה בהרבה את זמנה ויכול להיות שדווקא בפיתוחי מהנדסי אופל השתמשו מפתחי ה-Thrust-II על המכונית האלופה שלהם.

לאופל 1-RAK לא ניתן לקרוא בשום שם חוץ מ"טיל", הרי הוא היה בעל מנוע טיל והציב מספר שיאי מהירות.

ה-238 קמ"ש שהושגו על-ידי האופל 2-RAK – הישג אדיר לאותו הזמן.

בשנת 1925 כל אירופה דיברה על קניית המפעל האנגלי ווקסהול על-ידי התאגיד ג'נרל מוטורס. כבר בסתיו השנה הבאה החליט אופל ללכת לפי דוגמת האנגלים ופנה בבקשת חסות לענק האמריקני. בשנת 1928 נחתם הסכם רשמי – חברת Adam Opel AG הפכה לאגף General Motors.

כעת כל תוכנית הייצור הופנתה לייצור המספר הרב ביותר של דגמים מהמספר הקטן ביותר של חלקים חיצוניים ופרטי שימוש. חיצוני כל הרכבים הפכו מרווחים יותר, הכנפיים קיבלו צורות מעוגלות ובפנים נמצא מקום לגלגל רזרבי.

בשנת 1934 רכבי האגף הגרמני כמו שאר הייצור של ג'נרל מוטורס עברו למתלה קדמי עצמאי. בשנה הבאה אופל הייתה הראשונה מהיצרנים הגרמנים שהוציאה יותר ממאה אלף כלי רכב בשנה.

בפברואר שנת 1936 במיצג הרכב בברלין הוצגה המכונית אולימפיה – המכונית הסדרתית הראשונה עם החיצון הנושא במבנה שלם. היא החלה כיוון חדש בייצור הרכב בעלות הנפח הקטן. המכונית נקראה על שם המשחקים האולימפיים שעברו בשנת 1936 בברלין . המכונית הקטנה הזו נבדלה מקודמיה ברמה גבוהה של בטיחות סבילה ואווירודינאמיות טובה. הודות לחיצון הנושא המהנדסים הצליחו להפחית את גובה המכונית והכי חשוב – את משקלה. המראה עבר שינויים רציניים. בפעם הראשונה בהיסטורייה הופיע דגם שבו הפנסים נכללו בחיצון ולא חוברו בנפרד על הכנפיים. כל זה קבע את המראה העתידי של הדגמים ואת הסגנון הבלתי נשכח שלהם.

האופל אולימפיה נקראה על שם המשחקים האולימפיים שעברו בברלין בשנת 1936. המכונית הייתה בעלת רמת בטיחות גבוהה ואווירודינאמיות טובה, מה שגרם למתחרים רבים לשקול מחדש את מבנה הרכבים הקטנים שלהם.

שוק הרכב הזול הושלם בדגם 4-P, שנוצר בסגנון שנות ה-20. מנוע המכונית הזו הוא אמין ומחושב עד לפרטים הקטנים, מה שאפשר להתקין אותו על הדגם הבא –

אופל קאדט (שנת 1936). עד המלחמה יצאו מהפס כ-107,000 רכב דגם קאדט.

בסוף שנות ה-30 אופל ייצר שני דגמי ששה-צילינדרים חדשים: אופל סופר (שנת 1937) ואופל קאפיטן (שנת 1939). הדגם שלפני המלחמה באיכות הגבוהה נשא את השם הגאה אופל אדמירל.

השנים 1939-1950. מפעלי אופל בזמן הוורמאכט הפאשיסטי והשיקום שלאחר המלחמה.

מנוע ששה הצילינדרים אופל סופר 6.

ההגבלות שהושמו על-ידי המשטר הפאשיסטי הופיעו ברווחי חברת ג'נרל מוטורס בצורה שלילית. בשנת 1939 ההנהגה הפאשיסטית של גרמניה דרשה מהחברה לשים על הפס את המשאית הצבאית "בליץ", תותחים וחלקים למטוסים, מה שנתן עילה לנשיא ג'נרל מוטורס לטעון באירוניה: "במפעל הגרמני שלנו שולט כעת בצורה מוחלטת היטלר, דבר שבו אני רוצה לברך את כל בעלי ושותפי התאגיד...".

בתקופה שבין 1941 ל-1945 אופל עסקה כמו שאר המפעלים המולאמים של גרמניה בייצור נשק וטכנולוגיה מלחמתית לצורכי הוורמאכט.

בשנת 1942 GM שייכה את אופל לסיווג הפסדי המלחמה והעריכה אותם ב-34,980,024$. אופל בתורו הפך ל"מפעל נציונל-סוציאליסטי למופת".

המלחמה הביאה הזמנות גדולות ורווחים בהתאם. במפעלי אופל יוצרו לא רק מכוניות אלא גם נגמ"שים קלים בחצי-זחל NSU קטנקראד עם מנוע מדגם האולימפיה וגם חלקי מטוסים. תשומת לב מיוחדת מגיעה למפעל בברנדנבורג\האפל, שנמצא ב-50 ק"מ מברלין. במפעל זה, שנפתח עוד בשנת 1936, תחת הנהגת היינץ נורדהוף פותח ייצור המשאיות תחת הסמל בליץ ("ברק").

המשאית אופל בליץ, לפי פקודת ההנהגה הפאשיסטית הוצבה לייצור בזמן מלחמת העולם השנייה בשביל "שירות בצבא".

בשנת 1937 אופל החל בייצור המשאית הבאה, בעלת משא של שלוש טון מסדרה זו. על המכונית הותקן מנוע 6 צילינדר בעוצמה של 75 כ"ס (הוא שהותקן לפני על האדמירל). עד שנת 1944 היא יצאה בגרסאות שונות של צורת החיצון ונוסחת גלגלים. על בסיסה יצאה גם המשאית מולטייר, שלמסוע שלו הותקנה מרגמת סילון בעלת 10 קנים.

המשאית הייתה מוצלחת עד כדי כך שסמלה – טבעת המכוסה בזיגזג של ברק – הפך לסמל החדש של חברת אופל. היא הייתה עתידה להפוך לאחת המשאיות המפורסמות ביותר של צבא גרמניה.

באוגוסט שנת 1944 מפציצי צבא בעלות הברית כמעט והשמידו כליל את פסי הייצור של מפעלי אופל.

בסוף המלחמה רוב המפעלים שכבו בהריסות. רוסלהיים הגיע לאזור הכיבוש האמריקני וברנדרבורג – לשטח הכיבוש הסובייטי. רוב הציוד והמסמכים ששרדו הוצאו לברה"מ ולחברת "אדם אופל AG" החלה, במובן הישיר ביותר, תקופה נואשת.ברה"מ הוציאה מגרמניה כל מה שהיה אפשר. הרוסים קיבלו מפיקוד בעלות הברית היתר רשמי להוצאת כלים, ציוד, הטבעות ותוכניות הדגם קאדט להתחלת ייצור רכב אלו בלייפציג. כל הנדרש הוצא לגמרי לסוף יולי שנת 1946. מאז אופל לא ראתה יותר את הציוד שלה.

אבל את הקאדט ראו רבים: לא עברה אפילו חצי שנה והמפעל החדש לייצור רכב קטנות בפאתי מוסקבה החל בייצור ה"מוסקביץ'-400", שדמה כמו שתי טיפות מים לאופל קאדט שלפני המלחמה. בשנת 1950 רכבים אלו החלו להימכר לפינלנד ובלגיה, ובמסמכים המצורפים צוין שאת חלקי החילוף ל"מוסקביץ'" ניתן להשיג ביתר קלות בגרמניה.

המפעל בברנדבורג החל לייצר טרקטורים תחת השם "פיונר". האזרחים הגרמנים בתחום הכיבוש החלו להעלות את התוכנית לחמשת השנים הראשונות. מאוחר יותר במפעל זה יתחיל ייצור המשאיות הקלות "אוויה" (איפה).

ייצור האופל קאפיטן חודש רק בשנת 1953 אחרי סדרת שיפורים קטנים.

לשיקום המפעל שלאחר המלחמה באזור הכיבוש האמריקני היו דרושים לפני הכול משאיות. המפעל המשוקם למחצה ברוסלהיים חידש את ייצור משאיות הטון-וחצי אופל בליץ בהרמת משא של 1-3 טון עם מנוע שש צילינדרים.

כעת הגיעה העת גם לרכבים הקלים. היה קל ביותר לחדש פשוט את ייצור האופל קאפיטן – הרי הרכבת המנועים "ממנו" כבר הייתה – אך שלטונות הכיבוש סרבו לאשר ייצור של מכונית בעלת מנועים בנפח של יותר מ-1.5 ל'. המכונית החזקה ביותר שענתה לדרישה זו הייתה האולימפיבה שיצאה לייצור סדרתי בנובמבר שנת 1947.

השנים 1952-1964.
בשנת 1951 עבר העיצוב מחדש של הדגם אולימפיה והופיעה רשתית מאייד גדולה עם צלעות אופקיות ופגוש עצום. מתג קופסת ההילוכים המכאנית עבר לעמוד ההגה.

בשנת 1953 יצאה המכונית ה-100,00 של דגם זה והחליף אותו דגם חדש לגמרי, דבר שיפורט לאחד מכן. אחרי שנתיים החל ייצור האופל קאפיטן. הדגם לא השתנה מהדגם שלפני המלחמה כמעט בכלום חוץ מפנסים עגולים וצנועים במקום חסרי הצורה, מכיוון שייצור המפזרים מסביב לפנסים של הצורה המסובכת לא עלה בידם – בייצור שלטה ההנהלה הצבאית האמריקנית בלי שום שליטה מצד GM. המכונית יצאה בשנים 1947-1953. מצב חברת אדם אופל AG השתפר רק לשנת 1950, כששוקם לגמקי המפעל החדש ברוסלהיים ולאחר מכן שלד של מפעל חדש.

כמו בשנת 1931 ההשפעה האמריקנית על החברה לא הופיעה מייד. אך במשך כל העשור בדגמים הקלים של החברה הגרמנית בלטו במעיוחד הקווים האמריקנים.

בשנת 1953 נפח הייצור עלה בפעם ראשונה על מה שהיה לחברה לפני המלחמה. הדגם אופל אולימפיה רקורד 1-P שיקפה בעצמה את חלומות הנהגים האירופאיים על כלי התחבורה העילאי. האולימפיה רקורד יצאה בצורה דו-דלתית וגם כמו סדאן, קבריולט (עד שנת 1956) והרב-שימושי "קאראוואן. ישנה דיעה שחיצון המכונית הזו הוא זה ששימש בסיס למכונית הקטנה "מוסקביץ'-402". המכונית יצאה בשנים שביו 1953 ו-1957.

האופל אולימפיה רקורד 1-P – התגשמות חלום המכונית הגרמנית. בשנת 1957 המעצבים שינו את הקווים החיצוניים בהתאם לאופנה החדשה. הצלחת האופל רקורד 1-P הייתה אדירה.

החברה לא עצרה במה שהשיגה:בשנת 1958 מהפס ירד רקורד חדש, אבל עם מנוע ישן. המהנדסים האריכו והרחיבו את החיצון והפכו את המכונית למעט יותר נמוכת קומה.

האופל קאפיטן עדיין נשאר בתוכנית הייצור של החברה. זמן ארוך הדגם הזה עבר רק עיבודים קוסמטיים, מה שהפך את מכונית זו למין "מכונית אמריקנית בהרכבה אירופאית. את המנוע החדש קיבלה המכונית ביחד עם החיצון החדש רק בשנת 1960.

בחיצון האופל רקורד 2-P המוצלח בצורה יוצאת דופן ניתן לראות בבירור את השפעת האופנה האמריקנית.

שנת 1960 סימנה את הופעת הדגם הארבע-דלתי רקורד 2-P. הוא היה בעל עיצוב רגוע יחסית והסתדר בלי התוספת אולימפיה לשמו. מעמדי הגג הדקים, רק רמיזה קטנה על המייצבים האחוריים שהיו כל-כך אופנתיים לפני כן, רשתית מאייד הממשיכה מסביב לכנפיים הקדמיות ופנסים עגולים – כזה היה הרקורד 2-P. העיצוב הזכיר מאוד רכבים אמריקאיים.

בשנת 1960 עבר שינוי העיצוב של האופל קפיטן. המכונית קיבלה חיצון ומנוע חדשים. בשנת 1961 החל ייצור האופל הראשון עם חיצון קופה. עוצמת המכונית הייתה 60 כ"ס והמהירות 140 קמ"ש. באותו זמן שונו פרטים מסויימים של הסדאן הארבע-דלתי. הקופה והסדאן יוצרו בחברה עד לשנת 1963 ועד בכלל. כל זה היה בדיוק בסגנון אמריקני – רכבים קטנים, לפי רעיונות GM, לא היו צריכות להיות בעלות אישיות בולטת.

את הצלחת הרקורד 2-P ניתן להשוות רק לתופעת ה"חיפושית". חברת אופל שוב תפסה את המקומות המובילים בין חברות ייצור הרכב של מערב גרמניה – האמריקנים היו אפילו מרוצים מאוד.

האופל קאדט של הדור השני – גרמני עם לב אמריקני משברולט.

ליובל המאה של חברת אדם אופל AG בשנת 1962 נבנה עוד מפעל בעיר בוהום לייצור הדור הבא של הקאדט. הדגם החדש כבר יכל להיקרא פיתוח משותף אמריקני-מערב-גרמני. המכונית צוידה במנוע שברולט. בהתחלה יצא סדאן דו-דלתי, לשנת 1963 לצורה זו התווספה צורת קומבי וכעבור עוד שנה – קופה. כך היה מקובל – להשיק קודם את דגם השתי דלתות ובמשך השנה "לזרוק" לשוק את הגרסאות – צורת הקומבי (כך נקרא הרב-שימושי בגרמניה) וקופה.

הרקורד גם קיבל תשומת לב: הוא קיבל בשנת 1963 מנוע חזק יותר ואת הסימון החדש – "A". הדגם הפך לרחב ונמוך יותר מקודמו. ביולי שנת 1964 צורות הרקורד – סדאן וקופה קיבלו מנוע חזק יותר שעבר מדגם הקאפיטן. באותה שנה הקאפיטן עם גימור איכותי של תא הנוסעים הושק בהצלחה תחת השם אדמירל. המכונית יצאה בין השנים 1964-1968.

השנים 1965-1970.
בשנות ה-60 תהליך הפיתוח בתעשיית הרכב כבר התייצב. בדרך כלל דגם החזיק כ-3-5 שנים בייצור, ולאחר מכן הוחלף בדרך כלל בדגם חדש לגמרי או שלבסוף עבר עיצוב מחדש. כמובן היו גם יוצאים מהכלל כמו הסיטרואן CV5 או החיפושית.

אחרי הדגם קאדט A בשנת 1965 הגיע הקאדט B עם חיצון דו וארבע-דלתי. הוגדלו לא רק מידות המכונית, אלא גם עוצמתה (מ-45 ל-90 כ"ס). המכונית הייתה בעלת ביקוש, למרות המראה החיצוני הפשוט.

למרות מראה לא מושך במיוחד האופל קאדט B היה בעל ביקוש מצויין.

באותה שנה אופל הציג מנועי ארבע צילינדר בבנייה עצמית. נזכיר שעד לרגע זה המנועים היו אמריקנים או נבנו בשיתוף.

בשנים 1965-1967 יצא הדגם דיפלומט 8V. ולמרות שנפח הייצור שלה לא עלה על 50 יחידות, מכונית זו תרמה את חלקה להיסטוריה של החברה. הדגם המפואר הזה עם המנוע של שברולט 8V בנפח 5.4 ליטר ועוצמה של 230 כ"ס הורכב על-ידי חברת קארמן באוסנברוק. דווקא הוא נחשב למכונית המהירה ביותר שנמכרה ב-FRG. המהירות המרבית הגיעה ל-200 קמ"ש. ניתן רק לנחש מה הייתה צריכת הדלק. אך עד למשבר הדלק נשארו עוד 10 שנים ואף אחד אפילו לא הרהר בכך.

האופל דיפלומט 8V נח זמן מה על זרי הדפנה של תואר המכונית המהירה ביותר שנמכרה ב-FRG. 200 קמ"ש – זאת לא בדיחה.

אופל קאדט ראלי – לפי האופנה של היום "הטצ'בק טעון".

היה בעל פופולאריות עצומה בין האוכלוסיה הצעירה הנלהבת. בשנת 1966 אופל הוציא דגם מיוחד "ראלי קאדט" עם חיצון שחור, פסים משני הצדדים ומכשירים ספורטיביים על לוח השליטה. המכונית הייתה כל-כך פופולארית בקרב הצעירים שייצורה נמשך עד לשנת 1973. המכונית עברה שיפורים במשרדי טונינג שונים. בשיפורים אלו הועלתה עוצמת המנוע, הותקן מתלה קשיח יותר, בולמי זעזועים ספורטיביים, גומי רחב, מושבים והגה חדשים.

אמצע העשור ציין את הופעת הדור החדש של הדגמים: קאפיטן A, דיפלומט A וקומודור A.

מנוע חלש בעוצמה של 67 כ"ס בלבד שהותקן על הדגם רקורד C קופה לא הפך את המכונית למפורסמת והוחלף במהרה למנוע 100 כ"ס.

בשנת 1967 הרקורד שוב קיבל חיצון חדש – רחב ונמוך עוד יותר מזה של קודמו. צורת הקופה הייתה בעלת מנוע 67 כ"ס מתחת למכסה המנוע. הרקורד A של אופל סלל את הדרך לרקורד B. כדי להחליף את דגם הקופה הגיע הדגם רקורד קופה 6 עם מנוע 6 צילינדר בעוצמה של כבר 100 כ"ס. מכונית זו קדמה לקומודור שהוצג בשנת 1967 ונמכר במקביל לרקורד C שיצא שנה לפני. באותה שנה השם אולימפיה הוחזר לקרוב המשפחה האלגנטי הזה של הקאדט B.

הרכבים הדי מכובדים הללו ניצבו בניגוד לדגם הזריז והלא-אופייני לאותה תקופה אופל GT.

ה-GT האגדי נחשב בזכות עצמו לאחד הדגמים הבולטים ביותר של תעשיית הרכב העולמית. המכונית הוצגה לראשונה בשנת 1965 במיצג הרכב הבינלאומי בפרנקפורט.

האופל GT כבש את כל אירופה של הרכב בשנת 1965 במיצג בפרנקפורט. ה-GT הפך לאחת המכוניות הבולטות ביותר בכל ההיסטוריה של תעשיית הרכב, והוא אפילו לא הגיע לייצור סדרתי.

זה היה קופה שנבנה על בסיס הקאדט. המכונית לא תוכננה בהתחלה לייצור סדרתי – זה היה, ניתן לומר, צעד ניסיוני של החברה לסיווג רכבי הספורט. אך ההתרשמות הרועשת של הציבור שינתה את המצב והאופל GT הפך במהרה ל"סמל אופנה" בשוק הרכב.

בשנת 1968 GT נכנס לשוק. הנה הוא: פנסים בולטים מתחת למכסים סגלגלים, זנב אווירודינאמי, אף ארוך, "גיבנת חזקה" על מכסה המנוע, מייצבים קמורים וחגורה דקה. במילה אחת, "מיני-קורבט". המכונית הודות לפופולאריות יוצאת הדופן שלה המשיכה לצאת עם מנועים חדשים עד לשנת 1973.

במרץ שנת 1969 "השלישיה הגדולה" של הרכבים היצוגיים של אופל: קאפיטן, אדמירל ודיפלומט – קיבלו יחד עם חיצון חדש גם סימון חדש – "B". הדגמים הפכו לסולידיים ומודרניים יותר.

השנים 1971-1979.
תחילת שנות ה-70 סומנה בתכנון חברת ג'נרל מוטורס להעביר "אינטרנציונאליזציה" של הרכב של האגפים האירופאיים שלה אדם אופל AG ווקסהול מוטורס. מאז המכוניות שונות רק במיקום ההגה ופרטי הקישוט.

כך חברת אופל, למרות הבחירה המוצלחת כל-כך של דגמים והפופולאריות שלהם כמו בגרמניה עצמה כך גם באירופה כולה צעד אחר צעד ניסתה לכבוש הכרה גם אצל לקוחות מעבר לאוקיינוס. הצעד הראשון בכיוון זה היה הדגם הספורטיבי J/GT שבשנת 1970 עבר שיפורים כמו מבחוץ כך גם בחלק הטכני.

אופל GT בשנת 1970 עבר "רסטיילינג" עם מבט לשוק המערב וקיבל את השם J/GT.

מהנדסי החברה בכל התהליך כוונו לטעם האמריקני. הצעד השני הייתה מכונית ספורטיבית חדשה לגמרי מאנטה A. היא שהוצגה כמתחרה לדגם פורד קאפרי יכלה להכניס לתוכה ארבעה אנשים והיתה בכל זאת בעלת תא מטען די מרשים. המראה המושך של המאנטה בהחלט הזכיר מעט את הסגנון הקודם של רכבי GT.

המכונית החדשה מבית אופל – המאנטה A – ירשה את הקווים החיצוניים של האופל GT הקודם לה.

המכונית הפשוטה, האמינה והזולה אופל אסקונה A מצאה חן בעיני רבים.

באותו הזמן אופל לא שכחה על אזרחי מולדתה. בשנת 1970 לציבור הוצג הדגם אסקונה A. המכונית התבססה על מסוע הקאדט ויצאה במספר צורות חלק חיצוני. המכונית, למרות הצורות הפשוטות, עדיין מצאה את הקונים שלה.

בשנת 1971 גאורג פון אופל (נכד המארגן ונהג מכונית מנוע הסילון בשנת 1928 פריץ אופל) ניסה את המכונית החשמלית GT הראשונה בהוקנהיים. המכונית, שהונעה על-ידי שני מנועים בעוצמה של 136 כ"ס הגיעה למהירות של עד 188 קמ"ש. שנה לאחר מכן מתחת למכסה המנוע של ה-GT המשופר נשמע צליל מנוע דיזל. על מסלול מהירות בדודנהוף מכונית זו שברה 20 שיאי מהירות בסיווגה. בספטמבר שנת 1971 אופל הרכיבה את מכונית ה-10 מיליון שלה.

בשנת 1972 הושקו שני דגמים ביחד: הרקורד D והקומודור B. שתי המכוניות היו בעלות עיצוב זהה לגמרי ואותו סוג חיצון. אך בחלק הטכני הן נבדלו בצורה בולטת. בשנות ה-70 פותח עוד קופה מוצלח שעמד מהצד השני של תוצרת אופל. אנו מדברים על הקאדט C.

הקומודור B – עוד קופה מוצלח מבית אופל.

לפי החלטת הנהלת ג'נרל מוטורס, יורשו של הקאדט C הפך למכונית ה"בינלאומית" הראשונה: ההרכבה נעשתה בו-זמנית ע"י כל מפעלי התאגיד באמריקה, ברזיל, בריטניה ו-FRG. הוחלט שחיצון כל הקאדט ללא הבדל מסמל החברה והשם המקומי של המכונית יהיה יחיד, והמנועים והחלקים הנותרים יותאמו לשוק המקומי. המכונית פותחה והוכנה לייצור באוגוסט שנת 1973 ונקראה קאדט C קופה.

המכונית ה"בינלאומית" אופל קאדט C הורכבה בארה"ב, ברזיל בריטניה ו-FRG.

באותו הזמן עידן ה-GT החל להיגמר בלא שום תקווה להצלחה חדשה. במיצג הרכב בפרנקפורט הוצג הדגם המודרני יותר מאנטה B. בשחר הקריירה הארוכה שלה, משנת 1975 עד ל-1982 המכונית הוצעה עם חמישה סוגי מנוע. הדגם המרשים ביותר היה הדגן GTE עם מנוע בעוצמה של 105 כ"ס.

כדי להחליף את ה-GT שאבד בתהום בגלל חוסר ביקוש הגיע הדגם המודרני יותר – האופל מאנטה B.

צורה מיוחדת למומחים הייתה המאנטה SS – "קופה-קרון" עם "אחוריים" גדולים, שהוצג בשנת 1978. המכונית הייתה מאוד מוצלחת וחטפה לא מעט לקוחות מ"פורד מוטור קומפאני", במיוחד מהקאפרי. בסתיו שנת 1977 הושקו הדיפלומט המפואר והקומודור S שלא הפסיד לו. מראה הרכב עבר שינוי וכעת המכוניות ביחד עם אחיהן נראו "מרובעות".

כבר אחרי שנה במפעל אופל החל ייצור הדגם החדש סנאטור A. לפי תחזית החברה היא הייתה צריכה להחליף את המכוניות הגדולות ביותר שיצאו בחברה עד כה – הדיפלומט והאדמירל. הרכבים האמריקאיים בעצם לגמרי האלו צרכו יותר מדי דלק והעולם עוד לא התאושש ממשבר הדלק. המכונית החדשנה הייתה בעלת חיצון 4-דלתי בעל חמישה מקומות ומנוע בעוצמה של 180 כ"ס. על בסיס הסנאטור הופיע קופה די מיוחד – מונזה A. עד לשנת 1979 אופל היה מייצר בסגנון ייצור הרכב האמריקני (מיקום מנוע קדמי ותמסורת אחורית).

האופל מונזה A נבנה על בסיס האופל הסנאטור והיה בעל מנהגים אמריקניים: תמסורת אחורית ומיקום מנוע קדמי.

בשנת 1979 אופל החליטה על צעד מהפכני בשבילה – הגלגלים המובילים אצל הקאדט D היו קדמיים ולא אחוריים. רכבי סדרת D היו קצרות יותר מה-C, אך התמסורת לגלגלים האחוריים אפשרה למהנדסים להגדיל את נפח תא הנוסעים. הדגם החדש צויד בשלושה סוגי מנועים – שני 1.2 ליטר ואחד חדש של 1.3 ליטר. הודות ליציבות במסלול וצריכת הדלק הנמוכה המכונית זכתה במקום הראשון במכירות בסיווגה.

צריכת הדלק הנמוכה והשליטה המעולה אפשרו לאופל קאדט D לתפוס את המקום הראשון במכירות בסיווגו.

השנים 1980-1989.
עם תחילת שנות ה-80 החברה אופל AG שינתה כמעט לגמרי את כל מבחר הדגמים שלה. אך החליטה לא לעצור בכך. וכבר בשנת 1981 מהשער יצאה האסקונה C המחודשת עם מנועים משופרים בנפחים 1.3 ו-1.6 ליטר.

האסקונה C יצאה לא רק בצורת הטצ'בק (בתמונה) אלא גם בחיצון סדאן, רב-שימושי וקופה.

האסקונה C, אחרי הקאדט D שהוצג בשנת 1979 הפכה למכונית השניה בתמסורת הקדמית של חברת אופל. ולא במקרה. בהתחלה המכונית תוכננה כ"בינלאומית" עם הרכבה קלאסית, מה גם שבארה"ב ההעדפה ניתנה לתמסורת האחורית. GM יישמה אצל האסקונה את עקרון "הבסיס היחיד" כאשר רכבים עם מראה ומנוע שונה היו בעלי תחתית, מתלה וגלגלים אחידים. רכבים אלו השתייכו למשפחה בשם J-car. אך עם הזמן הרעיון הפסיק להיות שמיש. למכונית זו הפרטים סופקו על-ידי מדינות שונות מה שהיה די לא רווחי. אך כעת הרכבים על בסיס יחיד כבר לא יוצאים מהכלל אלא הפכו לכלל עצמו... אך יש לציין שהמכונית החזיקה על הפס עד לשנת 1988.

בשנת 1982 השינויים נגעו ב"אחים" שעוד לא הספיקו "להתקרר" אחרי ההשקה – הסדאן סנאטור 2A והקופה מונזה 2A. הדגמים קיבלו חלק קדמי רציני ומבחר מנועים חדשים. קווי החיצון שילבו בעצמם עוצמה וקלות-תנועה באותו הזמן. לא נשכחו גם הדגם הספורטיבי מאנטה B והסדאן המשפחתי רקורד 2E – הם עברו שינויים קוסמטיים.

האופל קורסה A תוכנן לקונים צעירים או לאלו שבשבילם הקאדט גדול מדי.

בשנת 1983 במשפחת אופל הופיעה הקורסה A, שהייתה צריכה (והצליחה) לתפוס את מעגל הלקוחות שהיו רוצים להיות בעלי מכונית קטנה מהקאדט. במשפחת הקבריולה הגיעה השלמה – אסקונה C קבריו.

המכונית, לפי תכנון ג'נרל מוטורס, הורכבה לא ברוסלהיים אלא במפעל בעיר הספרדית קאראפוסה. המכונית בתמורת הקדמית בצורות הטצ'בק וסדאן קיבלה במהרה שלושה מנועים חדשים. אך כל זה עדיין לא הניב תוצאות. הקונים החלו לאבד עניין בתוצרת חברת אופל. האשמה הייתה בעיצוב החדגוני והמשעמם שהפך את הקאדט לדומה לאסקונה, האסקונה – לרקורד וכו'. כדי לשפר את המצב נדרשו רעיונות ופתרונות חדשים. באמצע שנות ה-80, אופל – אחת החברות הכי נמכרות באירופה. החברה ניגשה לאספקת דגמיה במנטרלים קטליטיים.

בשנת 1984 יוצאת לאור הקאדט E, ששופרה בחלק הטכני והאווירודינאמי. הפופולאריות של מכונית זו באירופה נעזרה קודם כל במבחר הרחב של החלקים החיצוניים והמנועים. המכונית זכתה לתואר האירופאי "מכונית שנת 1984". הקאדט הפך באותו הזמן למכונית האחרונה של החברה שהייתה בעלת שם "מלחמתים".  מלבד זאת, עם שינויים קטנים הוא התחיל להיות מיוצר בדרום קוריאה תחת השם "דייהו נקסיה\רייסר". שנה לאחר מכן "התייצבה למסדר" צורת הקבריולה שתוכננה ע"י המאסטרו ברטונה עצמו.

האופל קאדט E – הנציג האחרון של משפחת קאדט, דווקא עליו נבנה דייהו נקסיה ה"מודרני".

אופל אומגה A החליף את האופל רקורד על הפס וזכה מיד בתואר מכונית השנה.

בשנת 1986 רקורד פינה מקום לדגם המשופר אומגה A. המכונית החדשה נוצרה ישר עם שני סוגי חיצון: סדאן ורב-שימושי. עליה הוצבו 15 סוגים שונים של מנועים. הושג ניצחון נוסף בתחרות "מכונית השנה".

המכונית החזיקה על הפס תשע שנים. דגם זה משך אליו קונים ביציבות התנועה, הנוחות והתכונות החסכוניות. על הצורה שלו אומגה לוטוס הוצב מנוג של החברה הבריטית לוטוס 3.8 ליטר בעוצמה של 300 כ"ס. זה היה סדאן ספורטיבי אמיתי, ובזמן האחרון המכונית נמכרת בגרמניה לאנשים בעלי רשיון ספורטיבי בגלל כמות התאונות שקשורה בה. ולא קשה להבין: המהירות המרבית 280 קמ"ש וההאצה 0-100 קמ"ש היא 5 שניות.

זאב בעור כבש. האופל אומגה לוטוס שהייתה בעלת מראה חיצוני רגוע, הסתירה בעצמה אפשרויות חייתיות. ההאצה עד 100 ארכה 5 שניות בלבד והמהירות המרבית הגיעה ל-280 קמ"ש.

בשנת 1987 הדגם המיוחד אסקונה טורינג מחליף את האסקונה GL המפורסמת. אז התרחשו שינויים גם אצל הסנאטור: הופיע הדגם החדש סנאטור B. המכונית צוידה בשני מנועים בלבד – מנוע 4 צילינדר בנפח 2.0 ליטר ומנוע ששה-צילינדרים 24 שסתומים בנפח 3.0 ליטר. גרסת שלושת הליטרים צויידה בסדרה בקופסת הילוכים אוטומטית. המהירות המרבית של המכונית הגיעה ל-240 קמ"ש. אף המכונית לא מצאה מספר מספיק של קונים והחברה הפסיקה את ייצורה בשנת 1991.

חיי האופל סנאטור היו קצרים. למרות המנועים הטובים, המחיר עשה את שלו והפחיד את רוב הקונים.

האופל ווקטרה A קיבל את מקומו מהאופל אסקונה. המכונית יצאה בעלת עוצמה גבוהה ורכשה פופולאריות רבה.

בשנת 1988 הופסק ייצור האסקונה ובמקומה מגיע הדגם המתאים הרבה יותר לאותו זמן ווקטרה A. מכונית זו הייתה הרבה יותר "משוייפת" ובעלת עוצמה יוצאת מהכלל. באפריל שנת 1989 הופיעה צורת תמסורת מלאה שעליה הוצבו המנועים החזקים ביותר. דרך אגב, מבחר המנועים היה גדול אף יותר מזה של האומגה – כ-20 צורות ביניהם גם מנוע ששה צילינדרים בעוצמה 150 כ"ס. בכמות מוגבלת יצא הדגם ווקטרה 4x4 טורבו בעוצמה של 204 כ"ס.

באותו הזמן אצל הקורסה יצאה לאור צורת הסדאן ובאותו הזמן מראה הדגם עבר שינויים מסויימים. פותחה גם צורת הקורסה GSi. כעבור שנה סדרת הקאדט E עברה עיצוב מחדש. הופיעה רשתית מאייד משופרת (לקירור מנוע בעל עוצמה גדולה יותר), קורה נגד פגיעה ומשטחי הגנה רחבים על הצדדים.

השנים 1990-1999.
בשנת 1990 הופיעה יצירת המופת – אופל קליברה. המכונית התבססה על מסוע הווקטרה, צוידה במנועים ממנה והייתה בעלת חיצון קופה. מקדם ההתנגדות האווירודינאמית היה Cx = 0.29 – תוצאה שעד אליה כיום הרבה רכבים רק מנסים להגיע. המכונית יצאה בצורות של תמסורת קדמית וגם תמסורת מלאה. בכמות מוגבלת יצא הדגן קליברה 4x4 טורבו בעוצמה 204 כ"ס. הקליברה הייתה מכונית מוצלחת עד כדי כך שיצאה תשע שנים בגרמניה ובמפעל וולמט בפינלנד. עם דגמים אלו אופל נכנסה לעשור האחרון של המאה העשרים.

האופל קליברה נוצר על בסיס הווקטרה. הפופולאריות שלו לא ידעה גבולות. המכונית יצאה במשך תשע שנים במפעלים בגרמניה ופינלנד.

בשנת 1991 במשפחת אופל עוד תוספת. בתערוכה בפרנקפורט החברה הציגה את הדגם החדש שלה אסטרה F עם מגוון צורות חיצון: הטצ'בקים שלוש וחמש-דלתיים, סדאן, רב-שימושי וקבריו. המכונית החדשה החליפה את הקאדט "הישן" שמצא את מקומו בלב של יותר מדור אחד. אך אופל הפסידה במקרה זה – אסטרה תמיד הייתה שנייה בסיווגה – הוולקסוואגן גולף החזיק את מקומו בחוזקה (לא לחינם סיווג שלם של רכב נקרא על שמו), למרות שבמדינות נפרדות ההובלה הגיעה לאסטרה, בעיקר בגלל עיצוב החיצון. המכונית הייתה בעלת מבחר רחב של מנועים, אלו שהיו בעלי העוצמה הגבוהה ביותר (159 כ"ס) הותקנו על הדגם GSi. על הקונה התחבבו הבטיחות הסבילה הגבוהה, החסכנות, צרכי השירות המזעריים וחבילות הציוד.

למרות כל המאמצים המבוססים של האופל אסטרה F להזיז את הוולקסוואגן מהמקום הראשון בסיווג "על שמו", ניסיונותיה העלו חרס.

באותה שנה החברה בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה החלה בייצור מכונית בעלת תכונות שטח גבוהות – דגם הפרונטרה. רכב השטח הראשון נוצר על בסיס הג'יפ איסוזו רודאו היפני (51% מהמניות שייכות ל-GM) ולא היה בעל מושלמות טכנולוגית למרות שהיה לו מראה די חזק. יצא ג'יפ "רצפתי" טיפוסי עם מנועים חלשים. החברה חוותה קשיים תמידיים באיכות הרכבת דגם זה. לסוף השנה משפחת החברה לפי ההסכם בין GM ואיסוזו מוטורס ועל בסיס הפיק-אפ היפני הקיים הורכב הדגם אופל קאמפו.

בשנת 1991 סדרת אומגה A עברה שיפורים חיצוניים. שנת 1992 הביאה שיפורים לדגם הפרונטרה, ואם להגיד בדיוק – למנועה. המכונית החלו לקבל טורבו-דיזל. באותה שנה הופיע עוד דגם נוח מונטריי עם תמסורת על כל הגלגלים. כמו הפרונטרה, המונטריי פותח יחד עם איסוזו. דגם זה נוצר בשני גרסאות: LTD עם בסיס ארוך וגג קשיח ו-RS עם בסיס קצר.

פרונטרה – רכב השטח הראשון והיחיד בינתיים של אופל.

בשנת 1993 בתקופה קצרה ביותר החברה פיתחה את הדור השני של המכונית הקטנה בסיווגה קורסה B. החידוש היה יורש ישיר של הדגם הפופולארי משנת 1983. הדגם היה בעל חיצון תלת וחמש-דלתי. בכמויות קטנות יוצאת גם הצורה קאנבאס טופ, מה שאומר "גג ברזנט". באותו הזמן לקונה הוצע הדור השני של האומגה B.

האופל קורסה הפכה לזמן-מה למכונית הקומפקטית ביותר בסיווגה.

בשנת 1993 הופיעה מכונית של סיווג חדש לגמרי – טיגרה. מכונית ספורטיבית קלה ובעלת עוצמה עם מראה מיוחד מאוד שמצאה חן לפני הכל בעיני הצעירים. בשנת 1994 הוכנסו חידושים והשלמות לכל מבחר תוצרת אופל.

האופל טיגרה הקלה, הספורטיבית והמאוד מעניינת למראה הייתה בעלת פופולאריות רבה בין הקונים הצעירים.

הצגת הדגם אסטרה קבריו התרחשה בקיץ אותה שנה וכבר בשנת 1995 המכונית נכנסה סדרה. לפני כן הקבריולה נוצר על בסיס הקאדט וכעת על הבסיס החדש של האסטרה. המחצית השנייה של שנות ה-90 הסתמנה בהופעתו בשנת 1995 של הדור השני של הווקטרה B. החידוש הוצג ישר בשלוש גרסאות – עם חיצון סדאן, הטצ'בק ורב-שימושי.

אופל ווקטרה B – דור חדש של המכונית הפופולארית הוצג לציבור בשנת 1995.

במה שנוגע לרכבי שטח, לשני הדגמים הקיימים התווסף הפרונטרה סופט טופ עם גג מתקפל רך. עם תחילת שנת 1996 בפעם הראשונה בהיסטוריית במבחר הדגמים של החברה הופיעה מסחרית – סינטרה, שהפכה לפרי העבודה המשותפת של המרכז הטכנולוגי של חברת אדם אופל AG והאגף הצפון אמריקני של ג'נרל מוטורס. המסחרית החדשה הפכה לאופל הראשון שיצא בארה"ב. בבסיסו משטח הפונטיאק טרנס ספורט. בשנת 1997 אופל חידש מעט את דגמי אסטרה וקורסה. באותה שנה בפרנקפורט החברה הציגה לציבור את הדור השני – אסטרה G.

האופל אסטרה G הראתה לאיזה כיוון עיצוב תתפתח אופל. קווים מאופקים ונקיים הפכו את האסטרה לסולידית הרבה יותר.

עיצוב חדש לגמרי וצורת טריז מובהקת יצרו תדמית של מכונית סולידית יותר. בשנת 1998 האופל מונטריי עבר שיפור רציני. שונו גימור תא הנוסעים והמראה החיצוני. השינויים נגעו במנועים: הנפח עלה מ-3.2 ל-3.5 ליטר והעוצמה מ-177 ל-215 כ"ס. הופיע גם טורבו-דיזל חדש של איסוזו – ארבעה צילינדרים בנפח 3.0 ליטר עם הזרקת דלק מיידית ומערכת Common Rail. העוצמה היא 159 כ"ס. באותה שנה הופיע קומפקט-וואן על בסיס האופל אסטרה II – זאפירה.

אף אחד לא יכל להעלות בדעתו שהקומפקט-וואן המשפחתי יכול להיות בעל שליטה מחודדת. האופל זאפירה חוללה מהפך בסיווג הרכבים המשפחתיים.

המכונית נכנסה לתחרות עם הרנו מגאם סיניק. היא מצויידת במנועים בעוצמה של 110 ו-115 כ"ס וטורבו-דיזל בעוצמה של 82 כ"ס. החברה מוציאה גם פיק-אפים – מובאנו וקאמפו, אך הם אינם בעלי ביקוש רחב.

בשנת 1999 הווקטרה והאומגה עברו מתיחת פנים. חודשו הפגוש הקדמי/אחורי, המראות, הפנסים האחוריים והאומגה קיבלה לרשותה מנוע שמונה צילינדרים.

אופל אומגה C המכונית הגדולה ביותר מכל סדרת דגמי אופל, ניתן להגיד – ספינת דגל.

אופל התכוון לגומחה בשוק היכן ששולטים המרסדס-בנץ סוג E והאאודי 8A. בשנה זו הוחלט על הכנסה לייצור סדרתי של האופל אומגה 2000 והאופל ספידסטר. במרץ שנת 1999 הופיעה האופל אסטרה קופה.

אופל ספידסטר מכונית עם עיצוב מחוץ לזמן ותכונות תנועה נהדרות.

שנות ה-2000.
בשנת 1999 אופל (כולל ווקסהול) ירדה למקום הרביעי בין יצרני הרכב במערב אירופה כשהרכיבה כמעט אותה כמות של מכוניות כמו בשנה לפני (1,739,900 יחידות כנגד 1,742,400 בשנת 1998). אך עדיין עם הופעתו בשוק של הדור החדש של דגם הקורסה וביקוש יציב למשפחת האסטרה נקשרות תקוות לשיפור המצב. בשנת 2000 מבחר דגמי אופל השתנה. הופסקו מכירות הדגמים המיובאים סינטרה ומונטריי. הופיעה משפחה חדשה של דגמי קורסה והנציג הראשון של אופל בסיווג הגודל A – המיניוואן הקומפקטי אג'ילה.

האופל אג'ילה הקומפקטי והגבוהה נוצר ככל הנראה עם מבט לשוק היפני, שם חיצון זה כבר לא חדש.

המיניוואן הגדול אופל סינטרה לא הצליח למצוא פרסום.

בשנת 2000 הופיעו שני מנועי ששה צילינדרים חדשים והועלתה עוצמת המנועים הקודמים. מנועי הבנזין בנפח 1.2, 1.6 ו-1.8 ליטר ובעוצמה 65, 75 ו-115 כ"ס הוסיפו כל אחד 10 כ"ס והחלו לפתח בהתאמה 75, 85 ו-125 כ"ס. דגמי זאפירה קיבלו מנועי דיזל 2.0 חזקים יותר ב-100 כ"ס ומנועי 2.2 ליטר בנזין 2.2 ליטר בעוצמה 147 כ"ס ומנוע 6V חדש 2.6 ליטר בעוצמה של 180 כ"ס (לפני כן 2.5 ליטר ו-170 כ"ס). דגמי אומגה קיבלו שלושה מנועים חדשים: מנוע 2.2 ליטר 120 כ"ס, מנוע 2.6 ליטר 6V 180 כ"ס ודיזל שורתי 2.5 ליטר חדש מ-BMW עם הזרקת דלק מיידית ב-155 כ"ס (כנגד 130 כ"ס עד עכשיו).

היום אדם אופל היא האגף הגדול ביותר של ג'נרל מוטורס מחוץ לתחום ארה"ב. במפעלי החברה שנמצאים ברוסלהיים, בוהום, קייזרסלאוטרן, ברלין והעיר הבלגית אנטוואפן פועלים מעל 55 אלף בני אדם. חברת אופל מאחדת כלי רכב המכוונות לכל ההעדפות, הבקשות והמצב הכלכלי: קורסה, טיגרה, אג'ילה, ווקטרה, קליברה, מריווה, אומגה, זאפירה. לא נשכח גם את רכבי השטח פרונטרה והמסחרית סינטרה.

אופל קורסה C – מכונית מצוינת מכל הבחינות.

השופטים הבינלאומיים של התחרות Car of the Year 2005 בסוף שנת 2004 בחרו בשבע מכוניות שהעפילו לשלב הגמר בהן גם האופל אסטרה. הדגם החדש הזה של רב-המכר האירופאי לפי ניסויי הארגון להגנת זכויות הלקוחות EuroNCAP קיבל "חמישה כוכבים"- רייטינג הסדאן הבטוח ביותר בסיווג המכוניות הקומפקטיות. כבר עכשיו הביקוש למכונית זו עולה על כל הציפיות הנועזות – עוד לפני תחילת המכירות בתיק החברה נמצאו מעל 100,000 הזמנות.

מראה מדהים, בטיחות ברמה הגבוהה ביותר והנגישות היחסית הופכים את האופל אסטרה H לרכישה מושכת במיוחד.

---

אתרים מומלצים:   רכבים לזמן מוגבל   |  פרסום לאתרים מסחריים   |  מבצעים אופנתיים

---

מרגע ייסודה בשנת 1862 חברת אופל ניסתה להפוך את הישגי המדע והטכנולוגיה לנגישים לכל שכבות החברה. השקפה זו נשארה בלא שינוי עד היום. היא התגלמה באופל בכל שלבי הפיתוח, החל מייצור מכונות התפירה ולאחר מכן אופניים. היום השקפה זו ניצבת בבסיס ייצור כל מכוניות אופל.

האופל ווקטרה C בהשוואה לקודמה גדלה בצורה ניכרת במימדיה, הרי המתחרים לא ישנים.